"ילד של אבא"
ילדי שאל אותי אבא את מי אתה אוהב יותר אותי, או את עצמך?
עניתי לו אותך אהבתי מהרגע הראשון.
את עצמי למדתי לאהוב עם השנים,
לאבות שבינינו...
"ילד של אבא"
אבא מה שלומך ?
הרגשתי צורך לדבר אתך הרבה שנים לא דיברנו.
אבא... אתה יודע...
אני זוכר שנולדתי, את המבט על פניך שיצאתי לאוויר העולם, שהחזקת אותי בידך החזקות, והבטחת לי שלעולם לא תעזוב אותי-
אני זוכר את החיוך הטיפשי שנימרח על פניך ,בכול פעם שהרמת אותי-
את הפרצופים שעשית, בניסיון לקבל ממני תגובה קטנה ,חצי חיוך.
אתה זוכר? את השיגעונות במקלחת ,ואת זה שהלבשת אותי תמיד הפוך,
וזה שישנת לידי כול לילה, ולא הסרת את מבטך ממני-
ואת הנסיעות הלוך ושוב לסופר פארם
בניסיון למצוא לי את האוכל המתאים, ואת המוצץ הכי יפה על המדף.
אני זוכר אבא...
שהתחלתי ללכת, ישר רצית שיהיה שחקן כדורגל,
קנית לי את הכדור הכי יפה, והנעלים הכי יפות שיש,
והשעות שבילינו יחד בפארק השעשועים ,והמגלשות הצהובות ,
ואת התותים הטעימים שקטפנו בשבתות .
וכמה אהבתי את גני החיות המדהימים ואת השעות ששיחקנו בסוני-
וגם את השטויות שעשינו בג'ימבורי הכי מגניב שיש.
תמיד דאגת אבא, שבימי ההולדת שלי כולם יבואו לשמח אותי , ואיך היינו בשישי אני ואתה והחלה הטעימה-
לימדת אותי לשחות ,ולרכב על אופנים...
אני זוכר...
ואתה יודע מה אני עוד זוכר אבא ...
אני זוכר גם שלא ישנת אף פעם, וגם שישנת קצת ,
תמיד עם חצי עין פתוחה ,תמיד היית מסביבי, בין הטיפת חלב ,לבין החיסון הראשון, תמיד החזקת לי את היד ושמרת עלי, ובלילות קמת לבדוק מה איתי, וגם שהיה לי חום לא ויתרת וישנת לציידי.
ושיצאה לי השן הראשונה אבא ,התרגשת כול כך ,שרצת מיד ,וקנית לי מתנה ,ולא משנה מה ,כול מה שרציתי תמיד היה .
אבא...
יש לי עדיין את הריח של החביתה של הבוקר שהיית מכין לי לבית הספר,
כשהייתי קם והכול היה מוכן בתיק, ותמיד תמיד,
שמת לי משהו טעים שיהיה לי יום מתוק.
ושעליתי לכיתה א' ראיתי איך אתה מתרגש ומוזיל דמעה,
ואת השעות של החזרה על האותיות ושיעורי הבית שלא ויתרת לי עליהם,
בלילות שקראת לי סיפור כול לילה לפני השינה.
אני זוכר הכול ...
ואני זוכר אותך אבא...
אני זוכר שלפעמים היית ניראה לי עייף,
והעיניים שלך תמיד היו נראות עצובות ורק ששיחקנו יחד הם נראו שמחות,
אני זוכר אותך הולך לעבודה, שלא יהיה חסר לי כלום,
וחוזר שכולך אבק וריח של קפה, ומרים אותי גבוה לשמיים .
אבא...
אני זוכר שנפצעת ,ולא יכולת ללכת, לרוץ יותר ,ולרקוד איתי,
אני זוכר שכול יום היית קם מוקדם ועושה תרגילים מוזרים...
וששאלתי למה?
ענית כי אני חייב להיות חזק ולשחק אתך שוב.
אבא...
אני זוכר שעבדת ביום, ובלילה שהיתי נרדם היית יוצא לעוד עבודה,
הסברת לי שזה אני ואתה ,ויום אחד תהייה גדול ותבין,
שם את הבושם שלך מנשק אותי והולך.
ושהיית הולך, וסבתא הייתה שומרת עלי...
תמיד !תמיד! חיכיתי שתחזור,
ושהדלת הייתה נפתחת, ידעתי שאתה תבוא לראות אותי דבר ראשון,
ושאגלה לך סוד אבא, הייתי ער, ולא רציתי שתדע שחיכיתי לך...
אבל ראיתי הכול אבא ...
אבא...
תודה לך על זה שאתה אבא שלי .
תודה שתמיד אתה שם בשבילי.
תודה שאתה החבר הכי טוב שלי.
תודה שלא ויתרת עלי לעולם.
ואם ישאלו אותי פעם מי זה היה אבא שלך?
אומר להם, שתדעו זה האבא הכי טוב בעולם.
אוהב אותך בן שלי, ממני אבא.
תודה שהבאת לי את התואר "אבא".
מוקדש לכול האבות באשר הם ,שנתנו מעצמם עבור חלק מהם.
כי בסופו של דבר הם חלק מאתנו.
